החלטה בתיק רע"א 1345/13 - ב'

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא אברהם) מיום 22.1.13 בע"א 603-10-12, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (השופט טאהא) מיום 10.9.12 בת"א 32650-02-12. הבקשה מופנית כנגד פסקי דין, בהם סולקה על הסף תביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבים, וזאת מחמת התיישנותה. בד בבד עם הבקשה עתר המבקש לעיכוב ביצועם של פסקי הדין הקודמים, ככל שהדברים נוגעים להוצאות שנפסקו לחובתו.

רקע

ב.        בכתב תביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבים ביום 19.2.12 (ת"א 32650-02-12) נטען, כי שתי המחאות שמסרה המשיבה 1 למבקש, על סך 104,500 ש"ח, חוללו ולא נפרעו. נטען, כי ברקע למסירת המחאות אלה ניצבת עסקה לרכישת נגררים בין המשיבה 1 לבין אחיו של המבקש. כנטען, בשנת 2008 פתח המבקש בהליכי הוצאה לפועל כנגד המשיבה 1, שבמהלכם התחוור לו כי לא יוכל להיפרע ממנה. המבקש עתר להרמת מסך ההתאגדות ולחיובם של המשיבים 3-2, בעל מניותיה ומנהלה של המשיבה 1, בחובה של האחרונה. בכתב הגנתם של המשיבים 3-2 נטען, בין היתר, להתיישנותה של התביעה. נאמר, כי מועדי פרעונן של ההמחאות היו 5.12.02 ו-15.12.02, ועל כן עילת התביעה נוצרה בחודש דצמבר 2002.

ג.        בפסק דינו של בית משפט השלום מיום 10.9.12 נקבע, כי אכן התיישנה התביעה. בית המשפט דחה את טענת המבקש, כי בעובדה שהמשיבה 1 לא הגישה התנגדות לביצוע בשטרות, יש הודאה בזכותו. נאמר, כי "אין קשר בין פתיחת תיק הוצל"פ נגד הנתבעת מס' 1 לבין ההודאה בזכות או במקצתה בהתאם לאמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות. יתרה מכך, בהתאם לסעיף 9 ההודאה צריכה להיות בכתב ואין לראות באי הגשת התנגדות ע"י הנתבעת מס' 1 משום הודאה בכתב בזכות התובע נגד הנתבעים 2ו-3". כן נדחתה טענת המבקש, כי יש להחיל את סעיף 15 לחוק ההתיישנות. בהקשר זה נקבע, כי "עילת התביעה בבקשה לביצוע שטר היא עילה שטרית והיא נגד הנתבעת 1 בלבד, בעוד שהתביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 היא תביעה שאינה שטרית אלא מבוססת על דיני הרמת מסך". נאמר, כי "ההליך המשפטי בין התובע לבין הנתבעת מס' 1 הסתיים עם חלוף המועד להגשת התנגדות", ועל כן גם לשיטת המבקש "כל תקופת העיכוב בהתאם לסעיף 15 ... היא למשך 21 יום ולא יותר". נאמר, כי הואיל והתביעה כנגד המשיבים 3-2 הוגשה כ- 10 שנים ממועד היוצרות עילת התביעה, אין בתקופת העיכוב כדי לסייע למבקש. מעבר לנדרש צוין, כי יש לדחות את טענות המבקש גם מן הטעם שלא הוגש כתב תשובה. המבקש חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחה בסך 7,500 ש"ח.

ד.        המבקש עירער לבית המשפט המחוזי (ע"א 603-10-12). בערעורו טען, כי מרוץ ההתיישנות החל מהמועד בו התברר לו דבר התרמית מצד המשיבים, לאחר שהגיש את ההמחאות לביצוע כנגד המשיבה 1. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא אברהם) מיום 22.1.13 נדחה הערעור. נקבע, כי טענת התרמית לא הועלתה בבית משפט השלום, ועל כן "אין בכוחו [של המבקש - א"ר] להעלות את הטענה החדשה בפני ערכאת הערעור", וכי מכל מקום היה על המבקש להעלות טענה זו בכתב תשובה, שלא הוגש. כן נקבע, כי מועד היוצרותה של עילת התביעה הוא המועד בו נמשכו ההמחאות, בשנת 2002, וגם מטעם זה אין לשעות לטענת המבקש. עוד נאמר, כי גם אם היתה התחייבות אישית של המשיבים 3-2 לפרוע את ההמחאות, היה זה עוד בשנת 2002. המבקש חויב בתשלום שכר טרחתם של המשיבים 3-2 בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ה.        מכאן בקשת רשות הערעור.

הבקשה

ו.        בבקשה נטען, כי "מדובר במקרה בעל חשיבות ציבורית שחורגת מעניינם של הצדדים לעניין דנן. השאלה שעומדת בבסיס המחלוקת במקרה דנן הינה האם במקרים מיוחדים וקונקרטיים, כגון המקרה שלפנינו, יש מקום לקבוע כי תקופת ההתיישנות אינה מתחילה ממועד פירעון שטר אלא במועד מאוחר יותר, כאשר לאחר חלול אותו שטר התנהל משא ומתן מתמשך בין האוחז בשטר לבין מי שעומד מאחורי החברה, והחייב האמיתי, שבו היו התחייבויות חוזרות ונשנות לפרוע את החוב". לטענת המבקש, המשיבים 3-2 "ניהלו איתו משא ומתן מתמשך, ומנעו ממנו לפעול למימוש חובו דרך מערכת ההוצאה לפועל בזמן אמת, דבר אשר מנע ממנו בהמשך לגבות את חובו מהחברה, שכבר הייתה במצב שלא ניתן להיפרע ממנה". עוד נטען בבקשה, כי היא מעלה "שאלה נוספת בעלת חשיבות עליונה, והיא האם אי הגשת כתב תשובה לכתב הגנה שהועלתה בו טענת התיישנות, עניין שהוא דיוני וטכני במהותו, מהווה פגם אשר מונע מהתובע להוכיח את טענותיו כנגד טענת ההתיישנות". בהקשר זה נטען, כי בכתב התביעה מטעמו של המבקש קיימת התייחסות מפורשת לתרמית מצד המשיבים, וכי ייתכנו מקרים בהם יש להעדיף את זכותו של בעל דין להישמע ולהוכיח את טענותיו, על פני הכרעה דיונית טכנית שדוחה את טענותיו רק בשל כך שלא הגיש כתב תשובה.

הכרעה

ז.        לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. חרף הנטען בה, אין הבקשה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית כללית, והיא תחומה במובהק לדל"ת אמותיהם של הצדדים. ככזו, אין היא באה בקהלם של המקרים החריגים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123).

ח.       גם לגוף הדברים אין ניתן להיעתר לבקשה. אשר לטענות בנוגע לאי הגשת כתב תשובה; על תובע המבקש לדחות טענת התיישנות הכלולה בכתב הגנה, להגיש כתב תשובה ולטעון בו את העובדות המבססות את טענותיו (ע"א 7261/97 שרבני נ' חברת האחרים שבירו בע"מ, פ"ד נ"ד(4) 464, 474-473; ע"א 2167/94 בנק למסחר בע"מ נ' שטרן, פ"ד נ(5) 216, 220). בדין איפוא נזקפה לחובת המבקש העובדה כי לא השיב, בכתב תשובה, לטענת ההתיישנות שנטענה בכתב הגנתם של המשיבים. מכל מקום, יוטעם כי טענותיו של המבקש באשר להתיישנות התביעה נבחנו גם לגופן, ולא נדחו אך בשל העובדה כי לא הוגש כתב תשובה.

ט.       אשר לטענת התרמית שבפי המבקש; כידוע, רק במקרים חריגים תדון ערכאת ערעור בטענה אשר לא נטענה בערכאה הדיונית (ע"א 879/92 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' רוסמן, פ"ד נ(1) 774, 790). בית המשפט המחוזי קבע, כי טענת התרמית לא הועלתה בבית משפט השלום, ודי בכך כדי שלא להיעתר לה. המבקש טוען, כי בכתב התביעה שהגיש בבית משפט השלום נטען לתרמית, וכי הוא העלה את הטענה גם בדיון בבית משפט השלום אך הדברים לא מצאו ביטוים בפרוטוקול, ובקשה לתיקון פרוטוקול - נדחתה. ואולם, כתב התביעה שהגיש המבקש אינו נדרש, מטבע הדברים, לטענת ההתיישנות (שהועלתה בכתב ההגנה), והתרמית נזכרת בו כחלק מסיפור המעשה העומד ביסוד התביעה. כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 10.9.12 (בסופו ניתן פסק הדין בבית משפט השלום), בא כוח המבקש לא טען לעניין התרמית, ועל פניו לא נראה כי דברים מפיו לא נרשמו (נרשמו שתי הטענות האחרות באשר להתיישנות, כמפורט מעלה, ובסיפת דבריו ביקש למחוק את התביעה כנגד המשיבה 1). בנסיבות אלה, אין מקום להתערבות בקביעתו של בית המשפט המחוזי, בודאי לא בגלגול שלישי.

י.        הנושאים הללו מטעימים את חשיבותה של התנהלות דיונית נכונה. גם אם אין הפרוצדורה חזות הכל ו"מיטת סדום", כביטויו של השופט ברנזון (ע"א 189/66ששון נ' קדמה בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד פ"ד כ(3) 477, 479), אין היא עניין של מה בכך. חשיבותה בהיותה מציבה את הדברים בסדר המאפשר הגינות כלפי כולי עלמא (ראו למשל ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2 , תשס"ח-2008), 22). על כן טענות שאינן מועלות עלולות ככלל, גם אם יהיו לכך חריגים, למלא תפקיד בחריצת גורלה של תביעה. אמנם, בענייננו נבחנו בנושא ההתישנות גם הטענות לגופן.

יא.      יתירה מכך בנידון דידן: בסעיף 55 לבקשה נאמר, כי "במהלך כל התקופה ניהלו המשיבים משא ומתן מתמשך עם המערער, כאשר הבטיחו לו שהם יפרעו את החוב באופן אישי". נדמה, אם כן, כי אף לשיטתו של המבקש, טענותיו בדבר תרמית אינן מתייחסות לעילת התביעה הנטענת כנגד המשיבים 3-2, הקמה לשיטתו עם יצירת התחייבותם האישית, כי אם למצבה של החברה-המשיבה 1. משאלה פני הדברים, סבורני כי אין להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה גם אם היתה התחייבות אישית של המשיבים 3-2 לפרוע את חובה של המשיבה 1, זו ניתנה בשנת 2002, ומכאן שתביעת המבקש התיישנה.

יב.       על יסוד האמור, אין בידי להיעתר לבקשה, וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה עימה.

           ניתנה היום, כ"ג באדר תשע"ג (5.3.13).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רח